כאמור, התנאי ההכרחי לניתוח הוא שייר כבדי עתידי מספק (future liver remnant), כלומר אזור נקי ממחלה בגודל כזה שיאפשר תפקוד כבדי לאחר הניתוח. במקרים בהם אין בשלב האבחון שייר כבדי עתידי גדול מספיק, ישנן מספר שיטות לשיפורו הכוללות כימותרפיה סיסטמית, אמבוליזציה של הוריד הפורטלי, כריתה כבדית דו-שלבית ו associating liver partition with portal vein ligation (PVL) for staged hepatectomy (ALPPS)/in situ split procedure.
תסחוף (אמבוליזציה) של וריד פורטלי:
תסחוף של הוריד הפורטלי הוא כלי יעיל ליצירת היפרטרופיה כבדית. מייצרת היפורטרופיה של השייר הכבדי וכך מונעת אי ספיקה כבדית לאחר הניתוח בחולים עם רזרבות גבוליות. על כן, כיום תסחוף של הוריד הפורטלי הינו חלק מהפרוטוקול הטיפולי הטרום ניתוחי בחולים עם שיירי כבדי עתידי FLR גבולי.
כימותרפיה סיסטמית:
עבור חולים עם מחלה בלתי נתיחה, כימותרפיה סיסטמית היא עדיין טיפול הקו הראשון המקובל. בחולי סרטן עם גרורות כבדיות מסרטן המעי הגס והחלחולת, כימותרפיה עשויה להקטין את הגידול עד למצב בו ניתן לבצע ניתוח.
ניתוח כבדי (הפטקטומי) דו שלבי:
ניתוח כבדי דו שלבי עשוי להשיג כריתה מלאה בחולים שבשלב הראשון הוגדרו כבעלי מחלה לא נתיחה. לאחר הניתוח יש שיפור בהישרדות בהשוואה לחולים שקיבלו כימותרפיה בלבד.
בטיפול מסוג זה, ראשית מבצעים 4-6 סבבים של כימותרפיה סיסטמית ולאחר מכן חוזרים על בדיקות ההדמיה. חולים אשר הגיבו לכימותרפיה או בעלי מחלה יציבה עוברים את השלב הראשון של הכריתה בה לרוב כורתים את הגרורות מהשייר הכבדי העתידי. מדובר לרוב במספר כריתות עדינות יחסית בהן נמנעים מכריתה הילארית (כריתה של השער) ומניוד של שאר אונות הכבד.